שבזמן הושע בן אלה עלה מלך אשור על ערי ישראל, ויהי לו הושע עבד ואחר שנים מועטות קשר בו, ושלח מלאכים אל מלך מצרים כמסופר בספר מלכים (מלכים-ב׳ יז, א-ד) וזה כבר היה בימי חזקיהו, כי הוא מלך בשנת שלוש להושע (שם יח, א), לכן באה הנבואה הזאת לנביא ישעיהו על בני ישראל ששלחו מצרים לעזרה ואת ה׳ לא דרשו (אברבנאל). ורד״ק מבאר כי אע״פ שלא נכתב בספר מלכים ולא בדברי הימים שבתקופת עוזיהו יותם אחז (שבימיהם התנבא ישעיהו כמו״ש בפרק א׳) ביקשו עזר ממצרים, לא מסתבר כי היה זה היה זה בימי צדקיהו משום שלאחר מכן מדבר על התשועה בימי חזקיהו, ובהכרח שהיה זה בימי אחז או חזקיהו שאז לא היו שרי יהודה טובים ובהכרח גדול השיבם חזקיהו למוטב.
ר״ע ספרונו.
אבן עזרא.
רד״ק.
רש״י. שנוטים מדרך הטובה ועוזבים את אביהם שבשמים (רד״ק).
תרגום יונתן.
רד״ק.
ר״ע ספורנו.
ר״ע ספורנו.
ר״ע ספורנו.
רד״ק, מצודת דוד.
אבן עזרא, רד״ק, מצודת ציון. ואין אני חפץ בה (מצודת דוד).
אברבנאל.
מצודת ציון.
רד״ק, מצודת ציון. כלומר להתכסות בסתר העצה כי העצה היא בסוד ובסתר, וכפל הענין במילות שונות, וניתן גם לפרש שחושבים להתכסות בצל מצרים (רד״ק).
מצודת דוד.
רד״ק. ולהמשיל עליהם מושל את פרעה (רש״י).
רש״י. אבן עזרא ומלבי״ם ביארו כי רוחי היינו רוח הנבואה.
מצודת דוד, מלבי״ם.
מצודת ציון.
רד״ק, מצודת דוד. כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה׳ לא שאלו (מצודת דוד, אברבנאל), וזוהי מרידה גדולה של העבד באדוניו שנתלה באדון אחר על פניו (רד״ק).
מצודת דוד.
מצודת דוד.
רד״ק.
רש״י ביאר כי נאמר ״לרדת״ משום שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות או משום שירידה היא להם. רד״ק ביאר כי אמר ״לרדת״ כי ההולך מירושלים הוא יורד. ומלבי״ם מבאר כי אמר ״לרדת״ משום שהאיסור הוא להשתקע שם.
רד״ק, מצודת דוד. ואמר זאת על הושע בן אלה ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (רש״י). מלבי״ם מבאר כי הלכו לשאול עזר מפרעה ונשארו כמה אנשים שהשתקעו שם.
מצודת דוד. ע״י הנביא (תרגום יונתן). כי הוא נגד ציוי התורה שהזהירה לבל נשוב למצרים (מלבי״ם).
מצודת דוד.
מצודת דוד.
שחשבו למצוא עוז ועזר מפרעה אשר לא יושיע להם באמת (מלבי״ם), והלכו אליו כי היה מלך גיבור (אברבנאל).
רש״י. שהיו עם רב ורצו לחסות בצילם כמו האילן הסוכך תחתיו את היושבים בצילו (אברבנאל). מלבי״ם מבאר כי לעוז ולחסות נבדלים בכך שהמחסה הוא גם על ידי אמצעי ע״י שיקרא שמו עליהם, והמעוז הוא בלי אמצעי.
ובזה נואלו בשתים, א׳ שחשבו למצוא עוז ועזר מפרעה אשר לא יושיע להם באמת, ב׳ שקיבלו עליהם משרת מצרים להסתופף תחת צילו ולהיות לו עבדים נושאי מנחה (מלבי״ם).
אברבנאל.
תרגום יונתן.
מצודת דוד. וכן היה כשעלה מלך אשור על שומרון והחריבה, שרי פרעה שהיו עתידים לבוא לעזרתם של ישראל לא באו לעוזרם (אברבנאל).
לעזי רש״י.
מלבי״ם.
הבושה הוא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה הוא מה שנכלם מאחרים (מלבי״ם).
רד״ק.
מלבי״ם.
רש״י, רי״ד, ששרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען (מצודת דוד). רד״ק מבאר כי הכוונה לשרי יהודה או שזה כינוי למלך יהודה. ומלבי״ם מבאר כי מדבר על שרי מלך מצרים, וראה הערה בהמשך.
מצודת ציון.
תרגום יונתן.
תרגום יונתן, רש״י. כי היא היתה עיר המלוכה (מצודת דוד).
תרגום יונתן.
ר״ע ספורנו. לדעת אברבנאל ומלבי״ם הפסוק מדבר על שרי מצרים
(וראה רש״י דברים יא, א). ואמר הנביא שלשווא פנו אליהם לעזרה ״כי שריו״ של מלך מצרים ששלח לעזרתכם היו ונשארו בצוען ועיר המלוכה, רוצה לומר שלא זזו ממקומם ולא הלכו לעזרתכם כלל, אבל ״מלאכיו״ הם השלוחים ששלח לגבות מכם המנחה והמס שהבטחתם לו בעבור העזר ״חנס יגיעו״ הם יגיעו עד תחפנחס כי לשם נשלחה המנחה, וילכו לקבלה מיד הנושאים
(מלבי״ם).
רד״ק, מצודת דוד.
רד״ק, מצודת דוד.
רד״ק, מצודת ציון.
מצודת דוד.
מצודת דוד. הוא עם מצרים (מלבי״ם). רש״י מבאר כולם ביישו את עצמן לקנות להם אדונים חינם. אבן עזרא מפרש כל אדם הוביש את אלה ההולכים כי הלכו אל עם שלא יוכלו לעזרם. ומלבי״ם מבאר כל הבושות קיבלו על עצמם בעבור עם מצרים אשר לא יועילו למו. ויותר נכון לפרש שהעמים כולם היו מביישים את ישראל על כך שבקשו עזר רעים שלא הועילום כלל (אברבנאל).
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מלבי״ם.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
תרגום יונתן.
מלבי״ם.
אברבנאל.
מצודת דוד.
ואינו מלשון נבואה אלא לשון משא ממש (אברבנאל, מלבי״ם, וכן משמע מרש״י). ורד״ק מבאר שהוא לשון נבואה שנתנבא שיצאו חיות המדבר ויאכלו את ההולכים לבקש עזר ממצרים.
מצודת דוד.
מצודת דוד. מלבי״ם מפרש שהוא משורש ״המיה״ ולא מלשון ״בהמה״, ותיבות ״בהמות נגב״ דבוקות, כלומר בעת המיית המדבר הנגוב והיבש בארץ צרה וצוקה שהוא המדבר הנורא הזה בעת ההיא הגיעו אריה וליש וטרפו מהם. ורד״ק מבאר כי בהמות נגב הם חיות המדבר שהמדבר הוא מדור החיות הרעות.
רד״ק.
רש״י, אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד.
מצודת דוד.
רש״י.
רש״י.
רד״ק מבאר שאותה הדרך שהם הולכים בה היא צרה וצוקה שישכנו בה חיות רעות. ומלבי״ם (לעיל ח, כב) מבאר שצרה באה ע״י דבר חיצוני כמו חולי ומכאוב וכדומה, וצוקה היא הצוקה הפנימית שמציקה לו נפשו.
מצודת דוד.
לביא וליש הם שמות האריה (מצודת ציון).
מצודת דוד.
רש״י, מצודת ציון.
הוא מין נחש רע ואין בעולם אלא שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה (רש״י).
מין נחש, ולא שהיו לו כנפים לעוף אלא שהוא דולג ממקום למקום וזורק להב (-ארס) מפיו ונראה כאילו הוא עף ופורח (רש״י, מצודת ציון).
אבן עזרא.
מצודת דוד.
מצודת ציון. ולדעת מלבי״ם הם גמלים קטנים.
מצודת ציון.
הוא חטוטרת הגמל שמניחים המשא עליו ועל שם שמרקיב תדיר ורפואתו למושחו בדבש קרוי דבשת (רש״י, ר״י קרא, מצודת ציון, מלבי״ם).
מלבי״ם.
אברבנאל, מלבי״ם.
רד״ק, מצודת ציון.
אברבנאל.
מצודת דוד.
שהיו נושאים את ממונם לתת למלך מצרים שיעזרם ממלך אשור, (רד״ק). וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותן על כך שטוענין משאות להוליך שוחד למצרים ומסכנים עצמן במדברות לחינם (רש״י). מלבי״ם מבאר שבזמן שהם נשאו את המנחה דרך המדבר נשאו מהם הלביא והליש והחיות רעות וטרפו והשחיתו מהם, ומכל מקום לא חדלו להוליך מנחתם, ומצייר כי העיירים שהם גמלים צעירים נשאו את חיליהם והתמידו לשאת את החיל והעושר שלהם רוב ימים ושנים עד שהעיירים הנושאים נעשו גמלים זקנים ונשחת גבם מהתמדת הנשיאה עד שנשאו אח״כ על דבשת הגמלים וכל זאת היה בעבור עם לא יועילו.
הבל הוא דבר שאין בו ממש, וריק הוא דבר חיצוני שאין בתוכו כלום כמו קליפה ריקה, ור״ל כי מצרים בעצמם הם הבל בכוחם, כי גם אם היו רוצים לעזור, עזרתם היא הבל ודבר חלוש מאד, וגם את עזרתם ההבל והחלושה הם רק מבטיחים ואינם עושים וההבל הזה הוא ריק, כי אינם רוצים לעזור גם את העזרה החלושה שיש בכוחם לעשות (מלבי״ם).
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד. ורד״ק ביאר ״לזאת״ הכוונה לירושלים, ולפי ביאורו ״רהב הם שבת״ דהיינו החוזק שלהם הוא שבתם בעיר ירושלים ולא יכלו לבקש עזר ממצרים כי לא יועילו להם, ותיבת ״רהב״ פירושה מלשון חוזק כמו
(תהלים צ, י) ״וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן״.
רש״י. והוא עניין גאווה והתחזקות, כמו (לעיל ג, ה) ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן״ (מצודת ציון).
מצודת דוד, מלבי״ם.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד. דבר אחר, ״שבת״ שרהבם וגסותם של אלו ראוי הוא לשבות (רש״י).
מלבי״ם.
מצודת דוד.
אברבנאל.
ר״א מבלגנצי.
רד״ק, מצודת דוד.
כעין טבלא עשויה לכתיבה (מצודת ציון).
אברבנאל.
ר״ע ספורנו.
שלא יאמרו לא התרו בנו (ר״א מבלגנצי).
רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
מלבי״ם. לדעת מלבי״ם הציווי היה שיכתוב על לוח קטן שישאר להם זכרון ליום המוות, ומלבד זאת לחקוק בעט ברזל שישאר הכתב קיים לנצח גם לדורות הבאים, וכעין זה משמע גם ברד״ק.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד. יונתן תרגם שהוא יום הדין. אברבנאל ביאר כי הכוונה ליום החורבן. ומלבי״ם ביאר כי הוא יום המוות.
רד״ק.
רש״י.
רד״ק, מצודת דוד.
רש״י.
תרגום יונתן, ר״א מבלגנצי, רד״ק.
אברבנאל. כי מה ששאלו עזר מפרעה ולא שאלו את פי ה׳ נחשב למרד (מצודת דוד).
מצודת דוד. ורד״ק מבאר שמכחישים שהם בנים של ה׳ בכך שאינם שומעים אליו, כי הבן שאיננו שומע לאביו הרי הוא כאילו מכחש בו שאינו אביו.
מצודת דוד.
ואפילו שיבוא הנביא להוכיחם וללמדם תורת ה׳ לא יאבו לשמוע אליו, ומבלי בושה וכלימה היו אומרים לנביאים בפרסום שלא יגידו להם האמת האלהי המושג אצלם, אלא שידברו להם כזבים וחלקות, ולומר להם דברי חנפות כפי רצונם (אברבנאל). מלבי״ם מבאר שהנביא פירט כאן ג׳ דרגות, הראשונה, ששומע תורת ה׳ וגם מאמין בו ובכל זאת לא מקיים מצוותיו מצד תאוות ליבו, וכנגד זה אמר עם מרי הוא, השניה שמכחיש ואומר את זה לא צווה ה׳, וכנגד זה אמר בנים כחשים, והשלישית הגרועה ביותר, שאינו רוצה כלל לשמוע דברי התורה וכנגד זה אמר בנים לא אבו שמוע.
מצודת דוד.
רד״ק, מצודת דוד. ונקראו רואים בעבור שנבואתם במראות אלהים (אבן עזרא).
אבן עזרא.
שכך אמרו להם נביאי ה׳ שלא לעשות זאת עד אשר ישאלו את פי ה׳ (ר״א מבלגנצי).
מצודת ציון. ומלבי״ם מבאר כי הרואים הם הנביאים המוכיחים על דברים שבין אדם לחבירו, להם אמרו לא תראו ותביטו על עניינים אלה להוכיח עליהם, והחוזים הם המוכיחים על דברים שבין אדם למקום וצופים במראות אלהים, ולהם אמרו לא תחזו לנו נכחות שהם דברים המקבילים נוכח ה׳.
רד״ק.
רד״ק, מצודת ציון.
אברבנאל.
מצודת ציון.
רש״י, מצודת ציון, מלבי״ם.
רד״ק, מצודת דוד.
מצודת ציון.
מלבי״ם. והם לא היו אומרים על דברי נביאי השקר שהם מהתלות אלא כך הנביא קורא לדברי נביאי השקר, וכאילו הנביא אומר להם הנה תאמרו הנבאו לנו כדברי הנביאים האומרים שלום וטוב יהיה לכם, הלא דבריהם המה מהתלות ולא דברים ישרים (רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי לרואים אמרו דברו לנו חלקות, ולחוזים אמרו חזו מהתלות.
מצודת דוד.
מלבי״ם.
רד״ק, מצודת דוד.
רש״י.
רד״ק, מצודת דוד.
רש״י.
רד״ק, מצודת דוד.
ר״ע ספורנו. מלבי״ם מבאר שאל הרואים אמרו סורו אתם בעצמכם מני דרך לעשוק ולגזול, וע״י זה תטו את אחרים גם מארחות הקטנות, כי אם למשל השופט מניח יסוד שמותר לגזול ולחמוס הוא סר מהדרך הגדולה, ואח״כ ע״י החוק הזה יעוותו רבים משפט בדברים פרטיים, ואל החוזים אמרו השביתו מפנינו את קדוש ישראל, כי תכלית המצוות שבין אדם למקום מיוסדים על כך שה׳ קדוש ישראל ורוצה שנתקדש כמוהו להדמות לדרכיו, ואמרו שאין רצונם בקדושתו להתקשר אליו.
ר״א מבלגנצי, אברבנאל, מלבי״ם. ואמר קדוש ישראל על הבוטחים בו, כי הבוטחים בו ומקדישים שמו הוא יהיה בעזרם ואתם שבוטחים במצרים תפלו כפרץ נופל (רד״ק).
מצודת דוד, מלבי״ם.
רש״י.
רד״ק.
רד״ק.
רד״ק. במה שתעשקו את עשירי העם לתת שוחד למלך מצרים (מצודת דוד), ואתם בוטחים ונשענים על הממון הזה שתוושעו בו שתשלחו אותו למלך מצרים לעזור לכם מיד מלך אשור (רד״ק).
רד״ק. מוטה מדרך הישר (מצודת ציון). ורש״י ביאר כי נלוז הוא מגונה וליצן. ר״י קרא ביאר כי נלוז הוא עוולה.
מלבי״ם. כלומר בטחתם בדין מוטה שתטו את המשפט (רד״ק), ובעושק העשירים כדי לתת שוחד לנלוז שהוא מלך מצרים הנלוז בדרכיו (מצודת דוד).
רד״ק.
מלבי״ם.
מצודת ציון.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
מצודת ציון.
רש״י, מצודת דוד.
מצודת דוד. רד״ק ביאר כי אחרי שנפל הבנין הוא פרץ, כי הפרץ לא נופל אלא נאמר על שם סופו שיפול ויהיה פרץ.
רש״י, מלבי״ם. ויש מרבותינו שביארו כי ״נבעה״ הוא מקום נפוח בקיר והוא מעניין שחין אבעבועות (רש״י בשם דונש, אבן עזרא, רד״ק מצודת דוד), ונמצא בחומה מקלקול הגשמים, ואם הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה למרות שהחומה חזקה היא תשבר ותיפול פתאום בעבור זה (מצודת דוד), לפי שתכביד החומה שהיא גבוהה על המקום הנפוח ותיפול פתאום ותשבר לכובד גבהותה, וכמו שאותו מקום נפוח גורם לנפילת החומה הנשגבה, כן יהיה לכם העוון הזה שאתם מבקשים עזר ממצרים שיגרום לכם מפלתכם נפילה גדולה בשבר גדול מאין מרפא כנפילת החומה הנשגבה שישברו אבנים בנפילתה מפני שנחבטת חבטה גדולה מפני גבהותה, והמשיל לחומה נשגבה מפני שהחשיבו את פרעה מלך מצרים שיהיה להם כמו חומה נשגבה מפני האויב (רד״ק).
מלבי״ם.
מצודת ציון.
עד שלא יוכלו להכין שום הכנות להציל בה איזה דבר (מלבי״ם).
מצודת דוד.
אברבנאל.
רד״ק.
נוד (-כַּד) של חרס (רש״י, מצודת ציון). וקראו נבל יוצרים כי אומן החרס נקרא יוצר (רד״ק, מצודת ציון).
רד״ק.
מצודת ציון.
מצודת דוד.
כי טוב לו להחזירו לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות (מצודת דוד).
מלבי״ם.
מצודת דוד, מלבי״ם.
מלבי״ם.
מצודת ציון.
רש״י, מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד. כלומר לקחת (רד״ק, מצודת ציון).
רש״י. כן נקרא מקום שבוערת בו אש (רד״ק, מצודת ציון).
מצודת דוד.
רש״י.
רש״י. ורד״ק ביאר כי גבא הוא מקום שנקוו בו מעט מים, ואין יכולים לקחת ממנו בכלי שלם אלא רק בשבר כלי שיכול לסמוך שפתי השבירה בקרקע הגבא ולקח מעט מים, ואמר ״לחשוף״ כי כאשר יקח המים מן הגבא נשאר הגבא חשוף ומגולה. אבן עזרא מבאר כי גבא הוא בור בארמית, ואמר לחשוף כלומר לגלות כי המים הם בסתר. והנמשל, כי חומתם הנשגבה אחר שבנו אותה על יסוד רעוע שהוא עושק ונלוז תיפול בהכרח מהר, וגם תשבר ותתפוצץ עד עפר (מלבי״ם). אברבנאל מבאר כי כל זה משל או לחורבן מצרים אשר בקשוהו שיבוא לעזרתם ובסוף יחריבהו סנחריב, או לחורבן ישראל ושומרון שיגלו ויהיו נשברים שבר על פני שבר, והאשימם הנביא על כך שבחרו לבקש עזרה ממצרים בהיותו לא לעזר ולא להועיל, ואת קדוש ישראל לא דרשו, שאם היו דורשים את ה׳ לא היו צריכים למצרים ולא לעשות מלחמה בחרב ובחנית, אלא היו נושעים מאויביהם בהיותם בשקט ובשלווה.
רש״י.
שמאסתם להתקדש בדרכיו כשהתרה בכם שלא לילך מצרים (ר״א מבלגנצי).
רש״י.
מצודת דוד.
אבן עזרא, מצודת ציון.
רש״י.
אבן עזרא.
כפל העניין במילים שונות (רד״ק). ומלבי״ם מבאר כי שובה ונחת מציינים מנוחת הגוף, שובה מציין ההתנתקות מהתנועה למנוחה, ונחת היא המנוחה עצמה, והשקט ובטח יציינו את מנוחת הנפש והרוח, השקט מהזעף הפנימי, והבטחון הוא חוזק הלב על העתיד.. ר״ל כי ההצלה מן האויב תהיה בשני אופנים, אם תרצו להוושע מן האויב ולהנצל ממנו, זה יהיה ע״י שובה ונחת, כלומר ע״י שתנוחו ולא תעשו מאומה אלא רק תסמכו על ה׳, ואם תרצו מדרגה גדולה מזאת שגם תתגברו על האויב בגבורה, זה יהיה ע״י השקט ובטחה, אם תבטחו ביטחון חזק בה׳ גם בלבבכם ונפשכם אז זאת תהיה גבורתכם לעשות נוראות לכבוש את האויב, אבל אתם לא אביתם לשמוע.
רד״ק.
רד״ק.
מצודת דוד.
רד״ק.
מצודת ציון.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
ר״א מבלגנצי.
מצודת דוד.
רד״ק.
מצודת דוד. כי נתקשר במלכי מצרים ונביא משם סוסים קלים לנוס (רש״י).
והוא מלשון מנוסה (רש״י, ר״א מבלגנצי, רד״ק, מלבי״ם). ויש מרבותינו שביארו שהוא מלשון נס (אבן עזרא בשם רבי יונה המדקדק, אברבנאל, מצודת ציון) שהוא כלונס ארוך (מצודת ציון), כלומר אמרתם לא נבטח בה׳ אלא נתרומם כנס הזה בעזרת סוסים הבאים ממצרים (מצודת דוד).
אברבנאל.
רד״ק, מלבי״ם.
רד״ק, מצודת דוד. אברבנאל (לביאורו שהוא מלשון נס) מבאר שבכך לא תהיו לנס ולדגל כי אם לנוס ולברוח (אברבנאל), ויהיה לכם השפלה, ולפי שהוא לשון נופל על לשון אמר כן (מצודת דוד).
אברבנאל, מלבי״ם.
אברבנאל, מלבי״ם.
אברבנאל.
מצודת דוד.
מלבי״ם.
אברבנאל.
מצודת דוד. ולא כמו שחשבתם שבמנסותכם תנצלו מיד האויב, כי אם תרכבו אתם על סוס קל רודפיכם יקלו מכם וישיגו אתכם (רד״ק).
רש״י, מלבי״ם. מצודת דוד ביאר אלף אנשים מכם אשר כל אחד יהיה מיוחד. ואבן עזרא מבאר כי שר שיש לו אלף אנשים ינוס מפני גערת אדם אחד.
מצודת ציון. הגם שלא ירדוף אלא רק יגער, תֵחַת גערתו בכם שאלף ינוסו (אלשיך).
מצודת ציון.
רש״י.
רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
רש״י, אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד.
מצודת דוד.
הוא עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה (רש״י).
מצודת דוד.
אברבנאל. שנראה למרחוק יחידי (רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם). כי אין דבר נראה עימו (מצודת דוד).
הוא כלונס ארוך עשוי לתלות בו מפה לסימן לאנשי הצבא להתאסף ולבוא (מצודת ציון).
רד״ק ביאר כי העניין כפול במילים שונות. ומלבי״ם מבאר שההר הוא גבוה מן הגבעה, ותורן הוא העץ הגבוה שעל הספינה הנראה למרחוק, והנס הוא הוילון שפורשין על התורן, התורן מציין הבדידות, והנס מציין את הסימן לאסיפת מלחמה, ועל פי זה אומר אם תנוסו אל ראש הרים הגבוהים וצורי היעלים שם תעמדו לבדכם בדד כתורן, אבל כשתרדו מן ההר אל הגבעה שלידו כבר תהיו כנס לנס עמים שיתקבצו עליכם למלחמה, עד שתצטרכו להדמות לצבי או לעופר על הרי בתר.
אבן עזרא.
ר״ע ספורנו.
רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם. שאמר לכם לישב איש תחתיו להתייצב ולראות את ישועת ה׳ (ר״א מבלגנצי).
רש״י, מצודת דוד.
מצודת ציון, מלבי״ם.
רש״י, מצודת דוד.
רד״ק, מצודת ציון. והוא מלשון חנינה (מצודת ציון) וחן (מלבי״ם).
רד״ק, מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד.
דהיינו גם אחר שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות שאז דרכו לרחם ואינו יכול לראות בצרות עמו, ובצרתם לו צר, מכל מקום ירום לגבהי שמים ויעלים עיניו מכם לבל יצטרך לרחם עליכם, כמי שאינו יכול לראות צרת אוהבו ובכל זאת אינו רוצה להושיעו ומסתיר פניו לבל יראהו (מלבי״ם). רד״ק מבאר את הפסוק בדרך שונה, ולפיו הנביא מדבר על הטובים שהם מחנה חזקיהו, ואמר שהקב״ה מבטיח שתחכו לו כי עוד יחון אתכם ויתרומם ויתנשא על מחנה אשור לרחמכם, כי אלהי משפט ה׳ ולא יספה הצדיקים עם הרשעים, ואשרי כל המחכים לו כי הם ינצלו.
מלבי״ם.
מלבי״ם.
רש״י, מצודת דוד.
מלבי״ם.
מלבי״ם.
מלבי״ם. כי לא יפול דבר מכל אשר הבטיח (רש״י, מצודת דוד).
אבן עזרא.
רש״י, מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
רש״י. מלבי״ם מבאר כי ציון הוא מקום המלכות וירושלים היא שאר העיר. ורד״ק מבאר כי הנביא מדבר על העם היושב בירושלים שלא כשאר ערי יהודה שנתפשו ביד מלך אשור בעבור שלא היו חוסים באל, העם אשר בירושלים לא יצאו ממנה לבקש עזר ממצרים, ואמר להם שלכן אתם בכה לא תבכה כמו שבוכים האחרים שנתפסו כי האל יחנך לקול זעקך.
רש״י, מצודת דוד.
מלבי״ם.
ר״א מבלגנצי.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
מצודת דוד. וזהו שקרע חזקיהו בגדיו והתכסה בשק ובא לבית ה׳ והתפלל שם וענה אותו האל על ידי ישעיהו הנביא ואמר (לקמן לז, ו) ״אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי״ (רד״ק). ובמדרש, א״ר יהודה בריה דרבי חייא, כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת, שנאמר ״כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ״, וכתיב בתריה (לקמן בפס׳ כ) ״וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ״, ר׳ אבהו אמר אף מַשְׂבִּיעִין אותו מזיו השכינה שנאמר (שם) ״וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, רבי אחא בר חנינא אמר אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר (שם) ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ״ (ילקוט שמעוני).
אברבנאל.
מצודת דוד.
כאילו דחוק לכם הלחם והמים (מצודת דוד).
רש״י, מצודת דוד.
כלומר לא יסתיר פניו ממך (רש״י), ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו (מצודת דוד). אבן עזרא מבאר לא ירחק שיהיה בכנף הארץ. רד״ק מבאר לא יאסף. ומלבי״ם מבאר הגשם לא יעופף בכנפיו לברוח מארצך בעת הרעבון.
מצודת ציון.
ר״ע ספורנו. הוא הקב״ה המלמדך להועיל (רש״י, מצודת דוד). רד״ק ומלבי״ם מבארים כי מוריך הוא כמו מטרך כלומר היורה והמלקוש, ולפי רד״ק מדבר על ימי חזקיהו שהיה להם בצורת, ובישר להם אותה כמו שאמר (לקמן לז, ל) ״וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית״ וגו׳, ואמר שאם עד עתה נתן לכם לחם צר ומים לחץ, לא יהיה עוד זה כי לא יכנף עוד מוריך, פי׳ לא יאסף ולא יעצר המטר. עוד ביאר רד״ק שיש לפרש מוריך מלשון ולא שמעתי לקול מורי, ואמר זה על חזקיהו ושריו, ר״ל שלא ישלח שלוחים בכנף הארץ כמו שעשה אחז ששלח למלך אשור לעזור לו במלחמת רצין ופקח, אלא חזקיהו יהיה בטוח במקומו ולא יצטרך עזרת אדם ועיניך יראו אותו תמיד בירושלים שיורה אותך הדרך הטובה והישרה. ולביאור מלבי״ם אמר כי בתחילה יתן ה׳ לכם לחם צר בצמצום, כי האויבים החריבו את כל שדות התבואה כמו שאמר הנביא לחזקיהו שיהיה בצורת, ובכל זאת לא יכנף מוריך, הגשם לא יעופף בכנפיו לברוח מארצך בעת הרעבון, כי יהיו גשמים בעיתם ותחזור הברכה.
מצודת דוד.
ר״ע ספורנו.
ר״ע ספורנו.
מצודת ציון.
ר״ע ספורנו. הוא הקב״ה ממנו תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך
(מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי מוריך כאן הוא הנביא שיורה אותך דרך ישרה ולא תעלים עוד עיניך ממנו רק תביט אליו ללכת בדרכיו. ובמדרש, אמר רב, האי דמחדדנא מחבראי (זה שאני מחודד וחריף יותר מחברי) משום דחזיתיה (שראיתי) לרבי מאיר מאחוריה (מאחוריו, כלומר ישבתי מאחוריו בזמן שהיינו לומדים) ואלו חזיתיה מקמיה (הייתי רואה אותו מלפניו) הוה מחדידנא טפי (הייתי מחודד יותר) שנאמר ״והיו עיניך רואות את מוריך״
(עירובין יג:, ילקוט שמעוני). ועוד במדרש,
(סוטה מט.) א״ר חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפילתו נשמעת, שנאמר
(לעיל בפס׳ יט) ״בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ״, וכתיב בתריה ״וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ״, רבי אבהו אומר אף משביעין אותו מזיו השכינה, שנאמר ״וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, רבי אחא בר חנניה אומר אין הפרגוד ננעל לפניו שנאמר ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ״,
(ילקוט שמעוני).
אברבנאל.
רש״י, מצודת דוד.
אבן עזרא.
כלומר לא כמו שאתם עושים עתה שאתם מואסים בדברו ואומרים (לעיל פס׳ י׳) ״לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת״, אלא אזניך יהיו נטויות אף לאחור לשמוע דבר מאיתי אולי יבוא נביא ויורך את הדרך ללכת בה (רש״י, מצודת דוד). אבן עזרא מבאר כי בעיניך תראה מוריך לפניך וכן מאחריך תשמע דברי הנביאים והמוכיחים. ורד״ק מבאר אפילו יקרא אותך המורה מאחריך ויאמר לך זה הדרך לכו בה, תשמענה אזניך ותקשבנה וכל שכן כשיורה אותך פנים בפנים, ר״ל שיהיו דורו של חזקיהו בימים ההם חפצים לשמור את התורה והמצוות ושומעים לקול מוריהם אפילו יקראו אותם מאחריהם.
רד״ק.
רד״ק.
מצודת דוד.
מצודת דוד. והוא מלשון ימין ובאה האל״ף במקום היו״ד (אבן עזרא, רד״ק, מצודת ציון).
מצודת דוד.
מצודת דוד. ורד״ק ביאר כשתרצו להטות אל הימין או אל השמאל לא תעשו, אלא דרך הישר תהיה נגד עיניכם לכו בה לא תטו ימין ושמאל ממצוות התורה. מלבי״ם מבאר את הפסוק בצורה שונה ולפי ביאורו מצייר הנביא איך המורה דרך שהוא הנביא ילך לפניהם לנחותם בדרך ה׳ והעם ילכו אחריו ומביטים על דרכו, ואם לפעמים גם המורה דרך יתעה להימין או להשמאיל מן הדרך הישרה, אז תשמענה ״אזניך דבר מאחריך״ אשר יאמר לכם ״זה הדרך לכו בו״ כי ה׳ ישגיח בפרטות שלא תטעו על ידי טעות הנביא ויעורר אתכם על דרך הישרה בעצמו.
אברבנאל.
מלבי״ם. רוצה לומר בעיניכם יהיה טמא (מצודת דוד). כי כן אמר חזקיה על הפסילים שעשה אחז אביו, אמר ללוים (דה״י-ב׳ כט, ה) ״וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ״, ואמר (שם פס׳ טז) ״וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה״, ואמר (שם) ״וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה״, והנדה והטומאה הם הפסילים והמסכות (רד״ק).
מצודת ציון. רש״י ביאר נוי. ואבן עזרא מבאר שהוא מכסה יקר על הצֶלֶם.
מצודת ציון. כי הם אסורים בהנאה (אבן עזרא).
רש״י. מצודת דוד ורד״ק ביארו תזרם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה. אבן עזרא מבאר כמו אשה טמאה שלא יגע בה טהור. ודרשו חז״ל, אר״ע מנין לעבודת אלילים שמטמאה במשא כנדה? שנאמר תזרם כמו דוה, מה נדה מטמאה במשא, אף עבודת אלילים מטמאה במשא
(שבת פב:, ילקוט שמעוני).
מצודת דוד.
על הפסלים, וכך אמר חזקיה על הפסילים שעשה אחז אביו, שאמר ללוים (דה״י-ב׳ כט, ה) ״וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ״ (רד״ק, מצודת דוד). וי״מ צא כמו צואה (רד״ק, מלבי״ם), ותשליכנה לחוץ (רד״ק). מלבי״ם מבאר הגם שהאפודה היא רק נוי עבודה זרה ותכשיטיה שאין חמורים כ״כ, ״תזרם״ יהיו זר אצלכם כאשה דוה שמטמאה עפ״י דין תורה, ולא זאת בלבד אלא גם צא וצואה תאמר לו שיהיו משוקצים בעיניכם כצואה שהטבע משקצתו.
רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
רד״ק, מצודת דוד.
שיתן לכל יחיד מטר בפני עצמו כפי שהוא צריך לשדהו (מלבי״ם).
רוצה לומר שיבוא המטר בזמן הזריעה כראוי (אברבנאל), ושיתן מטר גם לפי צורך הזרע וגם לפי צורך האדמה (מלבי״ם).
רד״ק, מצודת דוד.
כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה, (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי הנביא מצייר לשד השמן שיונקים הצמחים מן האדמה, שהוא הלחם והמזון של התבואה, שהצומח לוקח לחמו מדשן האדמה ולחותה, וה׳ יתן להצומח את לחמו ומזונו עד שיהיה הצומח דשן ושמן.
רד״ק. ומצודת דוד מבאר ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים.
דשן הוא כמו שמן (מצודת ציון). ומלבי״ם מבאר כי שמן מציין שמנונית דווקא, ודשן מציין כח הלחות השורשי המעמיד את החי או הצומח על בריאותו.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד. מצודת ציון מבאר כי ״כר״ הוא כבש שמן. ויש מרבותינו שביארו כי כי ״כר״ הוא מקום מרעה, ולפי ביאורם מקום המרעה יהיה מישור נרחב, כולו מלא תבואה (רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מלבי״ם), ולא כפי שהיה שהיו מסתירים את הבהמות במקום צר מפני האויב (מלבי״ם).
רש״י, מצודת דוד. ובמדרש, שנו רבותינו, אילים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, גוזלות מהר המלך, ר׳ יהודה אומר מביאים כבשים שגבהם כרוחבם, אמר רבא בר רב שילא מאי טעמא דר׳ יהודה? דכתיב ״ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב״ (ילקוט שמעוני).
רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
רש״י, אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד. שור המלומד לחרוש נקרא אלוף מלשון לָמוּד (מלבי״ם).
רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם.
רד״ק.
מלבי״ם.
רד״ק, מלבי״ם.
רד״ק, מלבי״ם.
רד״ק. מצודת ציון מבאר מלשון חמץ כלומר מחוזק כדבר המחומץ. כלומר קשין ותבן מחומצים ומחוזקים בתבואה שבתוכם (רש״י, מצודת דוד).
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד. הרחת הוא כלי שזורין בו התבואה, ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל הרוח (אברבנאל, מצודת ציון).
גם הוא כלי העשוי לזרות בו התבואה (מצודת ציון), ויש אומרים שהוא כברה גדולה שמנקים בה את התבואה מהעפר וזורה אותו למטה דרך חוריו (אברבנאל).
שלרוב התבואה יהיו מערבים החיטה והשעורה עם מים ומרתיחים הכל ומחמיצים אותו מעט ומאכילין אותו לבהמות כי הוא מפטם ומשמין אותם מאד, ואמר שתהיה התבואה רבה כל כך עד שהבליל ההוא שיתנו לבהמות לא יהיה מעורב עם התבן אלא יהיה נקי (אברבנאל).
אברבנאל.
רד״ק.
תרגום יונתן.
מלבי״ם.
רש״י.
מלבי״ם מבאר כי יובל הוא מקום מקורות המים והפלגים מתפלגים משם, ואמר פלגים יבלי מים כלומר פלגים מהמים הנובעים. ומצודת ציון מבאר כי פלגים הם אמות המים המתפלגים ומתפרדים אילך ואילך, ויבלי מים הוא גם כן מעניין פלגים וכפל המילה בשמות נרדפים.
מצודת דוד. שיהיה כל כך יהיה שפע המים עד שיבואו המים אל ההרים והגבעות (רד״ק). ואמר שהגם שתחילה סתמו את כל מעייני המים ואספו את התעלה והבריכה לבל ימצא האויב מים לשתות כנזכר (דה״י-ב לב, ל), עתה על כל הר ואפילו גבעה שאין דרכה להיות שם מעיינות, יהיה שם פלגי מים (מלבי״ם).
מצודת דוד.
רד״ק.
מצודת דוד. ולא יראו עוד מפני האויב (מלבי״ם).
אברבנאל.
ר״י קרא. ורד״ק ומצודת דוד מבארים באובדן השרים הגדולים שבהם.
רד״ק מבאר כי רוב המפרשים פירשו פסוק זה לעתיד כמשל לרוב הטובה שתהיה לעתיד לבוא בימות המשיח (וכן מבאר אבן עזרא כי פרשה זו היא על מלחמת גוג ומגוג), ומוסיף כי יתכן לפרשו גם כמשל לימי חזקיהו שיהיה להם טובה רבה אחרי מות מחנה אשור והתשועה ממנו היתה גדולה (ובדרך זו מבאר גם אברבנאל).
תרגום יונתן.
מצודת דוד.
שהשם יחזק אור הלבנה והחמה אחרי הגשם הרב, וזה דבר פלא (אבן עזרא).
מלבי״ם.
אבן עזרא, מצודת דוד. רש״י ביאר ״שבעתים״ שבע שביעיות, דהיינו שבע כפול שבע שהם ארבעים ותשע פעמים, והם יוכפלו בעוד שבע פעמים ״כאור שבעת הימים״, ויוכפל אם כן אור החמה בשלוש מאות ארבעים ושלושה.
מצודת דוד. הוא דרך משל כאילו אור שבעת ימי השבוע יהיו האחד בתוספת האחד על חברו (רד״ק). אברבנאל ביאר כי הוא אור שבעת ימי בראשית, כי אז היה האור האלהי היותר בהיר מהאור השמימי, ואמר כל זה דרך משל לריבוי ההצלחה והשפע, שלאותם יושבי ירושלים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר, כי כמו שהנביאים היו ממשילים את הצרה לחושך כמו שנאמר (להלן ס, ב) ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים״ כן הגאולה היו ממשילים לאור. ואלשיך מבאר כי אור החמה ישווה לאור הלבנה ולא כפי שעתה נתמעט הירח, ומה שיהיו שווים זה כשאור החמה יהיה שבעתיים כמו שהיה האור הראשון הרוחני. רד״ק מביא ביאור נוסף ולפיו כאור שבעת הימים הם שבעת ימי חנוכת בית המקדש שעשה שלמה המלך. מלבי״ם מבאר באופן שונה, ולפיו הצרה נמשלה ללילה ועת ההרווחה נמשל ליום, והרווחה שבאה לאדם בעת הצרה נמשלה לאור הלבנה הזורח באמצע הלילה, ואילו ההצלחה הזורחת על ראשו בעת הטובה והשלווה נמשלה לאור החמה, ואמר כי גם אור הלבנה שהיא תחילת הישועה שתבוא אחרי הצרות הגדולות תאיר באור גדול כאור החמה עד שישכחו הצרות תיכף ויהיה דומה כאילו לא היה לילה וצרה כלל, ובעת ההצלחה אח״כ יהיה האור גדול שבעתים, היינו הרבה פעמים יותר, עד שידמה כאור שבעת הימים הידועים שהם שבעת ימי בראשית, שאז זרח האור על המציאות אשר התחדשה כולה בימים האלה והופיע על תבל חדש וברואים חדשים, כן אור ההצלחה יזרח עתה על תבל חדש אשר תתחדש להם ביופיה והדרה כאילו נתחדש להם המציאות כולו מרוב טוב, וזה יהיה ביום חבש ה׳ את שבר עמו, כי מדמה את העם בעת ההיא כמי שנשברו עצמותיו ועל השבר הוכה במכאובים ופצעים, שצריך תחלה לחבוש השבר ואח״כ לרפוא מחץ המכה מבחוץ, כן יחבוש השבר הפנימי ומכה החיצונית ירפא, שהוא השבת הצלחתם הנפשית והגופנית.
מצודת דוד.
אבן עזרא, מצודת דוד.
מצודת ציון.
וזה יהיה ביום מפלת אשור (אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד) או אחר מלחמת גוג ומגוג (אבן עזרא, רד״ק).
מצודת דוד.
רש״י.
רש״י. אבן עזרא מבאר שישמע מעשה השם במחנה אשור. ורד״ק מבאר כי שם ה׳ שחרפו מלאכי מלך אשור הנה הוא בא להנקם ממנו.
כלומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם (אבן עזרא, מצודת דוד). רד״ק מבאר כי מה שאמר ״ממרחק״ לפי שמלך אשור חשב כי האל הוא כאילו במרחק ממנו ולא יוכל להרע לו, לפיכך אמר כי הנה הוא בא ממרחק. ורש״י מבאר ״מרחק״ מלשון זמן רחוק, שהקב״ה בא להאמין את מה שהבטיח זה ימים רבים.
רד״ק.
רד״ק.
רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
רד״ק.
מצודת דוד.
שלא לבד שחרה אפו כי גם הוציא הקללה בשפתיו (מלבי״ם). ואברבנאל מבאר שברוח שפתיו יהרגם בתוקף זעמו.
מלבי״ם.
מצודת ציון.
וכפל הדבר במילים שונות (רד״ק, מצודת דוד). ואברבנאל ביאר כי ״שפתיו מלאו זעם״ הוא משל על רוב הכעס, ״ולשונו כאש אוכלת״ הוא משל על גודל הנקמה. מלבי״ם מבאר כי הנביא מדבר על ישראל, ומצייר את ה׳ שהביא את האויב הזה שבט אפו על ירושלים, מצד אחד כאילו כולו מלא אש ועשן ודין ורוגז, כי כן היה נראה בחיצוניותו שבא לכלות את ישראל באפו ובחמתו, ומצד שני בפנימיותו כולו מלא רחמים וחמלה ומשתדל לכבות את האש והקצף במי החסד, ואומר כי שם ה׳ היינו סנחריב שה׳ הביאו בא ממרחק, ומציירו בדרך ההגשמה כאילו נחירי אפו בוערים וכבד משאת העשן היוצא מן הנחירים הבוערים, ובפס׳ הבא מתאר את פנימיותו.
אבן עזרא, מצודת דוד. כלומר הדיבור היוצא ע״י רוח הפה, והיינו דיבורו של ה׳ (רד״ק, מצודת ציון). ואבן עזרא מבאר שהוא דרך משל על דברי המלאך המכה באשור.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
רד״ק, מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת ציון.
שהחלק ממעל לצואר יהיה ממעל למים ושאר הגוף מתחתיהם, ובמים כאלו יש סכנה שהעובר יטבע בהם (מצודת דוד).
מצודת דוד. רש״י מבאר כנחל שוטף אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים. ורד״ק ביאר שכמו מי הנהר שהגיעו לאדם עד צוארו שאין לו דרך לצאת מהם אלא יטבע בתוכם או שקרוב להיות טובע, כן מחנה אשור כמעט כלו כולם כי לא נשארו אלא מעט כשיעור הראש אצל הגוף.
רד״ק, מצודת דוד.
רד״ק.
רד״ק, מצודת דוד. כלומר להוליך ולהביא ולפזר בתוך הנפה (מצודת ציון).
מצודת דוד.
רש״י.
כי הנפה עשויה לברור הבר מן התבן, אבל הנפה הזאת שהכל נופל דרך נקביה אין בה תועלת, וכן מחנה אשור ינופו בנפת שָׁוְא כי כולם יכלו ולא ישאר מהם שארית (רד״ק, מצודת דוד).
מצודת דוד.
ויפלו שם (רש״י). כי הרסן ששמים על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישרה, אולם הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים יתעה אותם שילכו לאבדון, רוצה לומר המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים כדי להוליכם לאבדון (רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר (בהמשך לביאורו מפס׳ קודם) שמצייר את רוחו הפנימי של ה׳ כגוף שעד הצוואר הוא נחל שוטף ומן הצוואר ולמעלה הוא אש בוערת להבה ועשן, ועד מקום הצוואר עצמו יחצה ויבדיל בין חציו אש שלמעלה וחציו מים שלמטה, והכוונה שהגם שנדמה כאילו ה׳ היה כועס על ישראל, רוחו הפנימי ומחשבתו היה אך טוב וחסד, ופלג אלהים מלא גשם נדבות לכבות את האש והחמה.
לדעת רש״י ואבן עזרא הדימוי לשיר של פסח הוא לפי שהשמחה הזאת תבוא בליל פסח. ולדעת רד״ק כמו הלילה שמתקדש בו החג ששמחים בו ואומרים בו שיר כן יהיה לכם ביום מפלת מחנה אשור שתשמחו ותשירו ותהללו לאל שעשה לכם נס גדול. ומלבי״ם מבאר שהנביא מצייר שכפי שהתרבתה שמחת ישראל אז בקריאת הלל ותודה על פסחיהם כן רבתה המהומה במחנה אשור.
רד״ק.
רד״ק, מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
והוא ליל פסח (מצודת דוד). ורש״י מבאר כמו שאמרתם שיר של הפסחים במצרים. ותפס ״כליל התקדש חג״ שכל היום היו טרוחים וטרודים אף כאן כל היום היו עצבים ועכשיו שמחים (ר״א מבלגנצי). חומת אנך מבאר כי כמו שאומרים הלל בליל פסח כי גברו מאד אורים גדולים ורחמים רבים כן יגברו הרחמים לאבד את סנחריב.
מצודת דוד.
רד״ק מבאר כי השיר הוא בפה והשמחה היא בלב, ולפיכך אמר ושמחת לבב.
רש״י.
מצודת דוד.
שהיה החליל מכה לפני מביאי הביכורים בבואם להר הבית (רש״י, מצודת דוד). ורד״ק מבאר שיבואו בהר ה׳ שהוא בית המקדש לשיר ולהלל שם אל צור ישראל שהיה צורם וחזקם עם מלך אשור, ומה שאמר כהולך בחליל כי ההולך בחליל באמת יש לו שמחת לבב.
הוא הר הבית (מצודת דוד).
אברבנאל. והיה צורם וחזקם עם מלך אשור (רד״ק).
תרגום יונתן.
ר״א מבלגנצי. ואחז במשל מדרך בני אדם הנלחמים שמרימים קול צווחה לאיים על שכנגדם (מצודת דוד). ומצודת ציון ביאר כי הוד הוא הדר ויופי.
מלבי״ם. שבא מלאך ה׳ בא בקול רעם שהבהילם ויצאה נשמתם (רד״ק, אברבנאל).
מלבי״ם.
רש״י, מצודת ציון, מלבי״ם. כלומר שיוריד האל זרועו עליהם, ר״ל מכתו (רד״ק).
מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שרק יראה להם את הנחת זרועו להפחידם ועדיין לא יכה בהם.
מצודת דוד. וכפל המילה בשמות נרדפים (מצודת ציון).
מצודת דוד.
מצודת דוד. שנשרפו אוכלוסי סנחריב (רש״י) ופירשו רז״ל שריפת נשמה וגוף קיים (רד״ק).
מצודת ציון.
מצודת ציון. דהיינו לא ישאר מהם שארית כאילו הביא עליהם כל המכות הללו (רד״ק, מצודת דוד). ואברבנאל מבאר כי זה משל למגפה ולאש שורפת שנכנסה בגופותיהם ונשרפה הלחות השרשי ומתו מקול ה׳.
מלבי״ם.
מצודת דוד. רש״י הביא את המדרש
(סנהדרין צה:) שהקב״ה פתח את אזניהם ושמעו את שירת חיות הקודש ומתו.
מצודת ציון.
אבן עזרא, מצודת דוד.
מצודת דוד.
אבן עזרא, מצודת דוד. רד״ק ביאר כי האל יכה אותו בשבטו. ויש מרבותינו שפירשו כי אשור שהיה מכה בשבט עתה יחת וישבר (תרגום יונתן, רש״י, רד״ק בפי׳ השני). ומלבי״ם מבאר כי בעת שהחלו ישראל לשיר בעת התקדש חג השמיע ה׳ את הקול ההוא וכבר מפניו נחת אשור ונשבר.
רד״ק.
רד״ק.
פתרון המקרא בסרוס, כאלו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה׳ עליו (מצודת דוד).
כי באבוד רשעים רינה, וכאילו המלאך מנגן בשעה שמכה אותם (רד״ ׳ק).
וכפל הענין כי המנגן מניף בידו (רד״ק). ובמדרש, תנופת קציר העומר עמדה לישראל באותה מלחמה כי ליל ששה עשר בניסן היה (רש״י, ילקוט שמעוני).
כתוב ״בה״ ר״ל במחנה, כי הוא בלשון נקבה כמו
(בראשית לב, ט) ״הַמַּחֲנֶה הָאַחַת״
(וראה רש״י שם המבאר כי מחנה יכול לבוא גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה), וקרי ״בם״ ר״ל באנשי המחנה
(רד״ק).
רש״י. רש״י ומצודת דוד מבארים את הפסוק בדרך שונה, ולפי ביאורם פתרון המקרא בסרוס, וכאילו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה׳ עליו, ובמלחמות תנופה נלחם בם, כלומר יהיה שמח לנגן בתופים ובכנורות בכל מקום אשר מחנה אשור שהוא כמטה מוסדה עבר שם בדרך מהלכו וְהִשְׁחִיתָהּ, והשמחה תהיה בשמעם אשר המקום הניח עליו זרועו להכותו ונלחם בם במלחמות תנופת שוא, כי כולם כָּלוּ ולא נשאר מהם שארית.
רד״ק.
מצודת ציון. כלומר הגיהנם בוערת בחוזק רב כאילו נערך מזמן קרוב (מצודת דוד). אבן עזרא מבאר מלפנים. רד״ק מבאר קודם מותם, שהנביא התנבא בטרם בא הגזרה על נפילתם ואמר שבמות גופם תמות גם כן נפשם ותהיה בגיהנם. ובמדרש, ״כי ערוך מאתמול״ הוא יום שני לבריאת עולם, יום שיש לו אתמול ואין לו שלשום, והוא ערוך לרשעי ארץ, בה נדונים דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ופרעה וחילו סיסרא וכל המונו, ולפי שביום שני נברא גיהנם לפיכך לא נאמר ביום השני ״כי טוב״ (רש״י, ר״י קרא, ילקוט שמעוני).
רש״י, רד״ק, מצודת ציון. ונקרא כך כי כל הנפתה ביצרו נופל בו (רש״י, מצודת ציון). אבן עזרא מבאר כי תפתה הוא שם של מקום מטונף סביב ירושלים ששם משליכים זבל ועולה ממנו עשן. מלבי״ם ביאר תפתה על שם מקום בשם תופת כי כי בניו של סנחריב הכוהו בחרב, (וראה הערה בסוף הפס׳).
המילה ״תפתה״ (-גהינם) נזכרה בפסוק בלשון זכר ובלשון נקבה (רד״ק).
רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
מצודת דוד.
לשון אש נסקת, מערכת עצים על האש קרויה מדורה (רש״י).
מצודת דוד.
רד״ק, מצודת דוד.
רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
והכל הוא דרך משל על מרבית היסורים שהביא הקב״ה עליהם
(רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי הנביא מספר מה היה סופו של סנחריב המלך בעצמו, וחז״ל קבלו בזה
(סנהדרין צה:) כי הכין את בניו להקריב אותם לע״ז ולכן קדמו להרגו, והנה המקום שבו הקריבו הבנים לע״ז היה נקרא תופת כמ״ש
(ירמיה ז, לא) ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, ומספר כי תופת זה אשר הכין סנחריב לבניו היה בשביל עצמו כי ע״י זה נהרג, ואמר כי ערוך מאתמול תפתה שבו רצה לשרוף את בניו לע״ז, אבל גם היא למלך הוכן, שלכן בניו הרגוהו, למלך אשר העמיק והרחיב את התפתה, והגם כי מדורתה אש ועצים הרבה לשרוף את בניו לע״ז, אבל נשמת ה׳ ורצונו בערה בה כנחל גפרית עד שנשרף בו עושה המדורה בעצמו כנחל הנמשך ובוער למרחוק.